קמחי נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

החלטה

1. תביעה זו הוגשה כהמרצת פתיחה במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי סולקו ההלוואות אותן נטלה המשיבה 2 מהבנק, ויש לכן לסלק את המשכנתא שנרשמה להבטחת ההלוואות ורשומה על דירת מגורים שכתובתה דרך שרה 819/14 רמת צבי , זכרון יעקב הידועה גם כגוש 11308 חלקה 64 תת חלקה 14 (להלן: "הדירה").

2.תמצית הנסיבות בקצרה - המבקש (אחיין של משיבה 2) חתם הסכם מכר עם המשיבה 2 ביום 11.5.12 לפיו הוא רוכש את הדירה כנגד התמורה המסוכמת. ביום 21.5.12 נחתם בין אותם צדדים נספח המתווה דרך לביטול הסכם המכר בהתקיים תנאים מסוימים. את שני הצדדים ייצגה בעסקה עו"ד גב' גונן. לפי הסכם המכר התשלום השני היה אמור לפרוע את ההלוואות שלקחה המשיבה 2 ולפיכך להביא להסרת המשכנתא הרובצת על הדירה. לצורך כך נתנו 2 הצדדים ייפוי כוח בלתי חוזר לעו"ד גונן.

כשבאה עו"ד גונן להפקיד את סכום התמורה לצורך סילוק המשכנתא, טענה המשיבה 2 כי ההסכם בוטל על ידה כדין ולכן על הבנק לסרב לקבל את פרעון ההלוואה ולסרב להסיר את המשכנתא. מנגד, סברה עו"ד גונן כי הסכם המכר לא בוטל במתווה שהוסכם עליו ודרשה פרעון ההלוואה וסילוק המשכנתא. הבנק לא הסיר את המשכנתא על אף שסכום ההלוואה (פחות 3,500 ₪) הופקד בידיו .

3.התביעה הוגשה לבית משפט זה ביום 9.1.13 על ידי המבקש על מנת שהבנק יכבד את פרעון ההלוואה ואת הסרת המשכנתא. בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 11.6.13 נתבקשו הצדדים לבחון את האפשרות לסכם על בסיס התצהירים הקיימים בתיק אלא שב"כ המשיבה 2 עמד על חקירות העדים. לפיכך , נקבע דיון לחקירות להיום , 24.6.13.

4.והנה מסתבר כי המשיבה 2 ביחד עם בעלה מר דוד צעירי פנו לבית המשפט לענייני משפחה ביום 17.6.13 באמצעות בא כוחם, כשהם מגישים כתב תביעה שהנתבעים בו הם המבקש ובנו וכן בנק הפועלים בע"מ ועו"ד גונן, ביחד עם בקשה לצו מניעה זמני בה מתבקש בית המשפט לענייני משפחה ליתן צו זמני האוסר על הבנק ועו"ד גונן למחוק את המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על הדירה. הבקשה חשפה בפני בית המשפט לענייני משפחה כי מתנהל דיון בבית המשפט המחוזי בחיפה וכי הוא קבוע להוכחות ליום 24.6.13 . בית המשפט לענייני משפחה (כב' הרשם הבכיר זיתוני) נתן צו זמני כמבוקש וקבע את התיק לדיון בפניו במעמד הצדדים בנושא הצו הזמני ליום 30.6.13.

5.ב"כ המשיבה 2 ביקש לטעון כי מדובר בסכסוך משפחה שיש לו רבדים שונים על העברות כספים , חובות וכו'. לכן לדעתו מקומו של הסכסוך הוא בבית המשפט לענייני משפחה. עוד טען כי המשיבה 2 ובעלה ביקשו להגיש כתב תביעה שכנגד , מה שהליך המרצת הפתיחה איננו מאפשר. לטענתו , מטעם זה , פנו לאחר קדם המשפט שהתקיים בבית המשפט המחוזי ושבוע לפני מועד ההוכחות , לבית המשפט לענייני משפחה.

6.אין לי אלא לומר בצורה המפורשת ביותר, כי הפניה לבית המשפט לענייני משפחה באופן שנעשתה לרבות הבקשה לצו זמני המופנה כנגד הבנק ועו"ד גונן, אינו אלא שימוש לרעה בהליכי בית המשפט וניסיון לשבש את ההליכים שבפניי.

המחלוקת שבפניי איננה מתייחסת לסכסוכים , מריבות, הלוואות, חובות, ככל שיהיו בין בני המשפחה. מה שעומד לדיון בפני בית המשפט הוא נושא צר וממוקד – האם בוטל הסכם המכר או שמא תקף ואם תקף , האם על הבנק לסלק את המשכנתא למול פרעון ההלוואה.

הסכם המכר הוא בין אחיין ודודתו, שמחלוקות ביניהם כלל אינן כפופות לסמכות בית המשפט לענייני משפחה, בהסתמך על הגדרת "בן משפחתו" בחוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995.

עיון בכתב התשובה מטעם המשיבה 2 מלמד כי ההתייחסות היחידה שלה הינה לזכות הביטול של הסכם המכר אשר עוגנה בנספח לו מיום 21.5.12. השאלה להכרעה היא האם נעשה שימוש בזכות הביטול במסגרת התנאים שנקבעו בין הצדדים. לא נטענה כל טענה אחרת כנגד תקפות ההסכם ולכן איננה חלק מהמחלוקת. אין כל מקום להראות את תמונת החובות בין בני המשפחה ומהי דרך ההתחשבנות ביניהם.

למקרא כתב התביעה בבית המשפט לענייני משפחה עולה כי מעבר להרחבת פרטים מיותרים למתן הרקע, וטענה לגבי מועדי חובת התשלום ,טענה שסותרת את הכתוב בהסכם ונספחו, התביעה מתמקדת אך ורק בנושא מתן ההודעה על ביטול ההסכם , האם ניתנה והאם במסגרת התנאים שנקבעו. שאר המלל המתייחס לסיפור המשפחה הוא טפל ,ואיננו נחוץ כלל להכרעה בסעד המבוקש.

עוד עולה כי כתב התביעה איננו מגלה כל "תביעה נגדית" כנגד התובע כאן, החורגת באופן כלשהו מהמבוקש בכתב התגובה שבפני. ממה נפשך ? בכתב התביעה בבית המשפט לענייני משפחה הסעד שמבקשים התובעים הוא כי ינתן צו מניעה זמני כנגד הבנק ועו"ד גונן ,שימנע את פרעון ההלוואה וסילוק המשכנתא וכן ימנע את העברת הזכויות בדירה לקונה. סעד זה מוצא את ביטויו (כמצב הופכי למבוקש בתביעה שבפני) בתגובה שהגישה המשיבה 2 לכתב התביעה כאן, ואין בו להוות טענות המצדיקות כתב תביעה שכנגד כלשהו.

גם הוספת בעל המשיבה 2 כצד בבית המשפט לענייני משפחה הוא צעד טכני בלבד, שכן הסכם המכר המדובר נחתם רק בין המבקש למשיבה 2, ובעל המשיבה 2 לא היה צד לו.

לפיכך, מדובר ביצירת דיון כפול בערכאה אחרת, ללא כל הצדקה עניינית, כאשר גדר המחלוקת בשני הדיונים זהה.

7. הצעד שנקטה בו משיבה 2 , דהיינו נסיון להעביר את הדיון בתיק שמתנהל בפני בית המשפט המחוזי לבית המשפט לענייני משפחה בנסיון לדחות את קיום ההוכחות, הוא צעד פסול ונועד לשבש את מהלך הדיון הרגיל.

א. אם היתה המשיבה 2 באמת מעוניינת לתבוע את המבקש, הרי שעמדה בפניה האפשרות לעשות כן מאז שצצה המחלוקת, ספטמבר 2012. המשיבה 2 לא הגישה כל תביעה. גם כשהוגשה התביעה הנוכחית בבית המשפט המחוזי – המשיבה 2 שקטה על שמריה. רק לאחר הדיון ביום 11.6.13, כשגובשה ההבנה שמדובר בתיק זריז והכרעתו קרובה, נפנתה המשיבה 2 ליצור חזית חדשה בבית המשפט לענייני משפחה, שתוכנה העתקת אותו דיון למסגרת חדשה.

ב. עקרון כיבוד הערכאות מחייב כי כשמתנהל דיון בערכאה מסוימת בין בעלי דין, כשהמחלוקת זהה, לא יתקיים דיון מקביל בערכאה אחרת, באופן שיצור כפילות דיון וחלילה הכרעה סותרת באותה מחלוקת. ראו לענין זה בבגץ פלונית נ. בית הדין השרעי לערעורים (23.11.11) (שם בהתייחס לבית המשפט האזרחי מול הדתי )-

"קולמוסים רבים נשתברו בדבר משמעותו של עקרון הכיבוד ההדדי בין ערכאות שיפוט, לפיו אין לקיים הליכים זהים באותו עניין ובאותו זמן בבית משפט אזרחי ובבית דין דתי (בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, פ"ד נז (2) 118). עקרון הכיבוד ההדדי איננו רק עיקרון של נימוס משפטי – אם כי גם לכך יש משקל. כובד המשקל של העיקרון מושם על השאיפה לקיומה של מערכת שיפוט תקינה או ליתר דיוק מערכות שיפוט תקינות".

וכן ראו דברי כב' הנשיא המנוח זוסמן כפי שצוטטו על ידי כב' הנשיאה בייניש בבגץ 8497/00 פלמן נ. פלמן (27.1.03) –